בכל תהליך של ירידה במשקל כמו" דיאטה" יש נקודות שבהן מרגישים" שבירה"

ואז המשפטים שעוברים לנו בראש יכולים להיות כמו:

" אכלתי יותר ממה שתכננתי"

" ה"בא לי" ניהל את האכילה שלי"

" במקום קוביה אכלתי את הכל"

ופה,יש ים ערמת רגשות של תסכול.

כשהמשמעות שאנחנו מייחסים לכל מעידה או סטיה מהשגרה היא של" קטסטרופה" או" שבירה"

כשאנחנו מתחילים לשמוע את המחשבות שעוברות בראש כמו"ממילא נשברתי אז אפשר עוד"

"עוד פעם נשברתי, אז בטח כבר לא אצליח"

ופה – מתחילה נפילה והפסקת השנוי.

המעידה – היא חלק חשוב וטבעי בכל תהליך של שנוי.

אפשר למנף אותה לכיוון של למידה.

להמשיך ולהתמיד בשנוי עד להשגת המטרה.

הכל עניין של הבנת הדפוס שבו אנחנו מתנהלים.

( מזכירה, זה לא אנחנו, זה הדפוס)

הנה כמה שאלות שתוכלו לשאול את עצמכם כדי להפוך מעידה ללמידה:

* איך אפשר לדעת שכרגע חווית מעידה?

מה המשפטים שעוברים לך בראש?

* מה המשמעות שעוברת לך בראש?

* מהם התנאים הסביבתיים והרגשיים המקדימים את המעידה?

*איך היא מתבצעת בפועל?

*איך דפוס ההמשך? ( מנוף או הפסקה? )

מתוך מרחק הזמן-

איך יכולתי למנוע?

מה למדתי?

איך יראה כרטיס העזרה הראשונה שלי?

נ.ב. את כרטיס העזרה הראשונה אפשר לבנות ביחד.

בסדנא הקרובה שלי ברעננה – אני מתייחסת גם לזה-

"להשתחרר מהדחף לסוכרים וממלכודת השמנה"

ההרשמה פה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.